2016 הייתה קשה אלי. הייתה לי שנה של תהליכים פנימיים, שינויים, חפירות, התחבטויות ומערבולות רגשיות. נסחפתי, נשטפתי, כמעט טבעתי אל תוך עצמי.
את השנה החדשה אני מקבלת מפויסת, מחויכת ובתחושה של "השקט של אחרי הסערה".
עם קצת עזרה, הרבה עבודה עצמית והבנה שכל הקלישאות שכבר נאמרו תופסות פה: "אם אין אני לי מי לי", "תחשבי טוב יהיה טוב", "תתקדמי תוך כדי תנועה... הקסם התחיל אט אט קורה והעננים התחילו להתפזר. השמש אומנם עוד לא זורחת במלוא עוצמתה במרכז השמים שלי, אבל כבר לא מעונן. אני מבחינה בחום הנעים של הקרניים שמגיעות אלי ואני מחייכת לכל אחת מהן ולמה שהיא מזמנת.
שנה חדשה 2017, אני מחליטה שאני ממציאה את עצמי מחדש. אולי לא תבחינו בזה, אולי כן.
אני אותה אחת בשבילכם, שמכירים אותי.
אני משתנה בשבילי, אני יוצאת מהקליפה שלי, מהגבולות של עצמי, מתנסה, מכירה, נפתחת.
רוצה לעשות עוד ממה שהתחלתי, ליצור, לעצב, לכתוב. רוצה לשחרר את זה החוצה, רוצה לחשוף, להתחבר.
כשחוסר אחד
נופל על מחדל אחר
הוא מאיר באור נוגה
את החושך הגדול
שזה - השאיר
לגור אצלי בלב,
עוד לא ברור -אם בשכירות זמנית
או כדייר משנה לנצח.
מה שברור הוא -
אני רוצה
אור גדול וחם.
זו אני,
באהבה,
ליאורה