אני רוצה לספר לכם על מרסלו, מרסלו הוא הבעל של מירי בת דודה שלי.
הם גרים באריאל בבית גדול, יש להם ארבעה ילדים, שלושה בנים ובת, מקסימים אחד אחד.
בתמונה, השנייה מימין זו סבתא נורה, דודה שלי, עליה סיפרתי כבר בפוסט "הדברים הקטנים זה אנחנו 23.2.2016".
ב"עופרת יצוקה", חווינו בגלל ההסלמה ב"עוטף עזה" בפעם הראשונה, את חווית הפליטות, זו הביאה אותנו להתארח בבית שלהם, של מירי ומרסלו. היו לנו המון הזמנות להתארח וטלפונים בלי סוף. אולי בשל המקום האסטרטגי ואולי זו הייתה אינטואיציה, הם נבחרו אז כיעד המועדף עלינו. למרות היותם תחנת מעבר למספר ימים, ממנה עשינו חישוב מסלול מחדש והמשכנו ליעד הבא, החשוב הוא, שלימים או ליתר דיוק למלחמות הבאות זו הפכה להיות הבחירה הראשונה והאוטומטית.
זה הפך להיות בית שני, בית לשעת צרה. לא אאריך ואספר על אירוח למופת שלא החסיר מאתנו דבר. לא כי לא כך היה הדבר, אלא מכיוון שפשוט לא הרגשנו כאורחים.
לא ניתן לתאר במילים איזו נחמה זו, בזמן אמת וברגע של קושי, שאין צורך לחשוב, להתלבט ולחפש לאן ללכת, אלא פשוט לבוא ומיד להרגיש חלק מהמשפחה. אז למה פתחתי במרסלו?
מרסלו הוא לא רק מארח למופת שפותח את הבית, "אסדור" מחונן שאין עליו ב"אסאדו" ברמות אחרות, הוא גם הבעלים של נגריה ותיקה, שעובדת עם אדריכלים ומעצבים ומייצרת לפי תכנית כל מה שאפשר לחלום בעץ. זו כבר נקודת השקה נוספת ביני לבינו. אמנם לא יצא לנו לעבוד יחד עדיין, אני לא מעצבת פנים זמן ארוך כמו שהוא נגר וגם אזור השרות שלנו לא ממש חופף, אבל אני עוקבת בהתרשמות רבה אחרי העבודות שלו ומקווה שבקרוב יזדמן לידי פרויקט מעניין שיצדיק עבודה משותפת ביננו.
ובינתיים, לפני כחודש מרסלו פנה אלי וסיפר לי שהוא מרענן את התדמית של הנגרייה שלו, שיש לה שם חדש "מרסלו - אומנות הריהוט" ובקש ממני לעצב לה לוגו. שמחתי מאוד על ההזדמנות שניתנה לי. נראה לי שהלוגו החדש הולם גם את הנגרייה וגם את הבעלים.
אז לא אוסיף הרבה, כי לוגו טוב צריך לדבר בעד עצמו ואני מקווה שעשיתי את עבודתי נאמנה.
באהבה,
ליאורה