יום שלישי, שבע בבוקר. קפה שחור ראשון עם העיתון, על הספה הלימונית שלי בסלון. שיגרה. החצי שלי והקטנה, עוד ישנים. תיכף הבית יתעורר. אוהבת את הרגע הזה של הבוקר, בו אני עם עצמי, מתחילה את היום בהילוך איטי, מקשיבה לציוץ הציפורים מהחלון ומתכננת בראש את סדר היום. מדפדפת בעיתון. קוראת את הכותרות, מקסימום כותרות משנה, מספיק לי. עוברת למוספים, מעבירה עוד דף ועוצרת. ידיעה קטנה, סתמית ומלאת משמעות באותה המידה עוצרת אותי.
באותו הרגע אני מבינה, שיובש הכתיבה שפקד אותי ועמו ההזנחה של הבלוג החדש והיקר לי, באו אל קיצם. אני אכתוב על הטעימות שלי מפוזיטנו.
חגגנו 29 (!) שנות נישואים. בערב פסח אני מקבלת הצהרה מהחצי שלי: אל תלחצי, אבל (הוא מכיר אותי כ"כ טוב) רציתי להפתיע אותך. אחרי ההופעה של ג'סטין, אנחנו נוסעים ישר לשדה התעופה וטסים לסופ"ש, לחגוג את יום הנישואים שלנו במקום רומנטי. ולא, אני לא אומר לך איפה. טוב, אולי אגלה לך יום קודם שתדעי מה לארוז. אז התאפקתי ולא שאלתי ויום קודם ביקשתי והוא גילה לי, ונלחצתי בכל זאת. למה? כי ככה אני, קודם נלחצת ואח"כ, מה זה נהנית!
המראנו בחמישי בשש בבוקר, אחרי לילה לבן בין ת"א לדיוטי פרי ונחתנו ברומא. מחוץ לעונת התיירות, שעדיין לא החלה, אין טיסות ישירות לנאפולי שהיא העיר הקרובה יותר לפוזיטנו.הטיסה לא ארוכה, כארבע שעות ועברה חלק ונעים. אספנו את הרכב השכור בקלות ובמהירות ויצאנו לדרך. נסיעה דרך האוטוסטרדה הייתה אורכת כשלוש וחצי שעות, אך אנו בחרנו לרדת לדרך הארוכה יותר, הדרך הנופית שצופה אל החופים, הים והעיירות היפות. נסיעה שארכה בדיעבד כשש שעות, כולל עצירה לתנומה בת חצי שעה, של הנהג המותש וכניסה לעיירה בשם טרצינה למסעדה מקומית מקסימה לפי המלצה של ידידינו Trip Adviser שלא אכזב. אכלנו שם מנות מדהימות של אוכל מקומי והשירות היה נהדר.
המשכנו בנסיעה. על פי השילוט בדרכים עברנו את היציאות לנאפולי ופומפי (אליה אף נסענו לטיול מקסים בן כמה שעות באחד משני הבקרים שעמדו לרשותנו). ככל שהתקרבנו ליעד, הכבישים נעשו צרים ומפותלים ועימם נעשה הנוף מדהים וציורי.
ואנחנו שכבר היינו בטוסקנה לפני מספר שנים וראינו וחווינו את היופי הציורי של איטליה הכפרית, נעתקה נשימתנו. כי אין דברים כאלה! העיירה הזו פוזיטנו היא פשוט תמונה והעיניים אינן שבעות בה לרגע. קטנה, ציורית, צבעונית, מפותלת אל תוך עצמה בספק כבישים, ספק שבילים שלה, על צלע ההר, מלאה וגדושה במרפסות תלויות, עטופה בחורש ונושקת לים מפרצי ורגוע כברכה. מדהימה ומרגיעה.
ואנחנו ממשיכים לנסוע, לא עוצרים. הכבישים המתעקלים שעוטפים את העיירה ממשיכים מעלה מעלה אל מרומי ההר, עוד סיבוב ועוד עיקול, עד שלפתע הגענו לשלט שלנו. הגענו ל San Pietro di Positano. החצי שלי יודע. אני אוהבת עתיק, ישן, וינטאג', בוטיק, ספא. הוא מצא הכול במקום אחד, ארז יפה ונתן לי. הגענו.
כמה יפה מבחוץ ועוד יותר יפה מבפנים, מדהים. כמובן לאוהבי הז'אנר. אם כי לא נראה לי שנתן להישאר אדישים לרמת השרות, הניקיון, ארוחת הבוקר המעולה, היחס, הטיפול בפרטים, העיצוב ובכלל.אבל מעל הכול, מה שקובע פה באמת הוא הנוף. הנוף שנשקף מכל עבר ומציץ מכל פינה. בחדר המדהים שלנו מהמרפסת על המצוק המשקיף אל הים ומחלון האמבט וגם בחלל הציבורי - בלובי, במסעדה, בחוף הפרטי, בבריכת הגג ובמרפסת המעוצבת בקרמיקה המקומית המדהימה.
חלקת האלוהים הזו הקטנה שקנית לך לסופ"ש אחד, מחייה את הנפש יותר מכל דבר אחר. לשבת באמבט ולראות את המפרץ. לשבת במרפסת בערב, לראות את השקיעה ולהשקיף על בתי העיירה הציורית. לראות את המים מכל פינה בה מטיילים או יושבים.
ואז, לקפוץ ללב העיירה, לסייר בין החנויות, המסעדות ובתי הקפה הציוריים והמדהימים, להגיע עד החוף ומשם לשוב ב - Texi Boat חזרה אל חוף המלון שנמצא בשולי המפרץ.
פוזיטנו כמו גם המלון שלנו, עמוסה עצי לימון ואפופה ריחות לימונים. מין הלימונים שעל העצים ומעומס המזכרות שבחנויות התיירים, כולן על טהרת הלימון: סבונים, ריחנים בצורת לימונים, לימונצ'לו, מלח לימון, ריזוטו לימון, סוכריות לימון, בתי מרקחת שרוקחים קרמים טבעיים מ - לימונים. שלא תחשבו שלא דגמתי מבחר נאה. הכי אהבנו את הברד המקומי שנמכר בכל פינה, פעם בעגלת רוכלים לצד הדרך ופעם בבית קפה תיירותי, פעם בכוס קטנטנה ופעם בענקית, עם קש או כפית, אבל תמיד מרענן. קרח לבן גרוס הרווי מיץ סחוט מלימונים טריים ומנוקד בחתיכות זעירות מהפרי.
פוזיטנו ידועה גם ביצרני הקרמיקה הצבועה בעבודת יד יפיפייה. המוטיב המרכזי הוא – ניחשתם, לימונים!גם פה לא עמדתי בפיתוי ודגמתי לי מזכרת. אני אוהבת להביא הביתה מהטיולים שלנו משהוא קטן שייקח אותי חזרה לאן שהיינו. לרוב יהיה זה פריט וינטאג' משוק מקומי. הפעם בחרתי בשלט הקרמיקה הזה, שיתלה בכניסה לבית שלנו. למה 55? את יום הנישואים שלנו אנחנו חוגגים ב - 5.5! נסענו לחגוג יום נישואים, לא?
אי אפשר לכתוב פוסט על "טעימות מפוזיטנו" בלי לפרט איפה אכלנו שם. שתי מסעדות. הפכים מוחלטים.המסעדה הראשונה, היא מסעדת שלושה כוכבי משלן הנמצאת במלון בו התארחנו ונקראת zest.על האווירה לא אוסיף. כחלק מהמלון, העיצוב, השרות, הנוף, כולם בה ללא דופי. אפילו התיקים פה מקבלים יחס אישי!האוכל: יפה? וודאי. עיצוב זה עיקר העניין כנראה בכוכבי משלן. טעים? טעים, אבל בלוטות הטעם שלנו לא רקדו פה. לסיכום, משלן Who?
המסעדה השנייה La Tagliata. המלון שלנו ממוקם גבוה בהרי העיירה והמסעדה עוד יותר. הדרך אליה כ"כ קשה ומפותלת לנהיגה, כך שיש להם שאטל מהמרכז שאוסף כל ערב את הסועדים. אלא שאנחנו תקועים באמצע ונאלצים לנהוג בעצמנו. נהג כשלי וחובב מסעדות מושבע לא נבהל - ונסענו. בסוף הארוחה אמר לנו המארח: הגעתם לפה לבד? איזה אמיצים!
המסעדה היא מסעדה משפחתית, בה המאמא מבשלת מידי ערב תפריט קבוע של אוכל מקומי לכל הסועדים, במחיר קבוע הכולל יין וסודה. המנות הנדיבות יוצאות בכמויות ומוגשות לשולחנות ע"י הבנים שלה. הנוף מדהים, היחס אישי ומשפחתי. בסוף הערב יוצאת המאמא מן המטבח וכולם מוחאים לה כפיים. המחיר ידידותי בהחלט, 40 יורו לסועד. הכול היה טעים מאוד, מהמנות הראשונות שכללו כל מיני ירקות מבושלים ומטוגנים, קטניות מתובלות היטב, גבינות ונקניקים, דרך הפסטות שכולן עבודת יד, הבשרים שהזכירו את המנגל הישראלי ועד הקינוחים שהיו מבחר עוגות ביתיות מקומיות. אוכל ביתי במיטבו בניחוח איטלקי ים תיכוני ושוב, הכול למול הנוף המופלא הזה, ועוד בשקיעה.
יומיים וחצי נטו, זה מה שהיה לנו בעיירה המדהימה הזו ואני לא מקטרת. טעמנו טיפה מהכול, אפילו עשיתי מסאז' (!). אבל הכי חשוב, טעמנו קצת זוגיות והתנתקות לקראת ה"טרפת" שמחכה לחצי שלי בעונה הקרובה. מי שמכיר אותו יודע שהוא עובד קשה כל השנה אבל בקיץ הכי. אז לצאת לסופ"ש בעיתוי הזה, זה לא מובן מאליו ואני אסירת תודה.
חוץ מזה, זו השנה השנייה ברצף שהוא מפתיע אותי ביום הנישואים: שנה שעברה הוא הפתיע אותי בכרטיסים להופעה של אדל בברלין, אותם שלח לי במייל (!), אחרי שקיטרתי שדווקא היא לא מגיעה לארץ.
על המרפסת מול הים, כשנדמה לרגע שהכול אפשרי, סיכמתי אתו ששנה הבאה כשחוגגים שלושים, הוא לא מפתיע אותי יותר - עכשיו תורי!
אז אם יש לכם אפשרות וזמן, אין ספק שפוזיטנו היא מקום ללכת בו לאיבוד ואם אין לכם, תמיד אפשר לקנות את הבושם החדש של טום פורד.
באהבה,
ליאורה
Commenti