אני גרה בקיבוץ כפר עזה, חברת קיבוץ כבר 29 שנה (וואו!) את כל חיי הבוגרים חייתי כאן. הגעתי לכפר עזה כבת גרעין נח"ל, הכרתי כאן את החצי שלי ובסוף הצבא התחתנו ומאז אני פה. בשנים הראשונות עבדתי בחינוך, תחילה בגן ואח"כ בגיל ב"ס. המקומות האלה היו הזדמנות קבועה לתת ביטוי לאהבה שלי למלאכת יד וליצירה. תמיד היה משהו להכין ותמיד שמחו שאני בסביבה כדי למלא את המשימה וליפות את הסביבה.
בגנים ובבתי הילדים הייתה "פינת השבוע" ופינת החג" שהתחלפו להן כל הזמן וספקו לי תעסוקה ובכניסה לחדר האוכל היה גם לוח התרבות שהיה נהוג להכין ולקשט לפי נושא מתחלף. איך שגילו שלמישהי או מישהו יש כישרון, רכז התרבות חזר ופנה וביקש.
הכי אהבתי לעצב את פנת השבוע כשהייתה חתונה, עוד בימים שכולם התחתנו על הדשא המרכזי וכולם היו מוזמים. כל פינה הייתה צריכה להיות ייחודית ומקורית ואני השתדלתי מאוד והפתיע ולרגש את הזוג שהתחתן.
ואז הצטרפתי לצוות פורים. פורים חברים בכפר עזה זו מסיבת המסיבות ואין אין אין חגיגה בלי תפאורה! התחפושת הכי חשובה היא של חדר האוכל בו נערכת המסיבה. כל פעם נושא אחר במינימום תקציב, אחרי שעות העבודה – עפים עם הדמיון ועושים את הבלתי אפשרי כל פעם מחדש, כייף עולמי! חגיגה של יצירה והמון עבודה עם קבוצה של חברות אהובות כשכל פעם משהי אחרת מאתנו לוקחת עליה את ההובלה.
לא חסרו הזדמנויות בקיבוץ להפגין חוש יצירתי.
בשנים האחרונות בחרתי להתמקד בעצמי. לאחר חמש עשרה שנה של עבודה כמעצבת גרפית, מתוכן עשר שנים כעצמאית שעובדת מהבית, יצאתי ללמוד עיצוב פנים. יצאתי ללמוד תוך תחושת הערכות והתארגנות מחדש, הגוזלים שלי גדלו והחלו מתפזרים לדרכם, זו לאוניברסיטה – כבר תואר שני וזה לצבא וכבר מדבר על חו"ל ואפילו הקטנה כבר לא כ"כ קטנה.
תמיד הייתה לי תשוקה לעיצוב פנים. רציתי עניין והתרגשות של משהו חדש, לצאת קצת מהבית ולפגוש אנשים והגיע הרגע הנכון. אז בין "עופרת יצוקה" ל"עמוד ענן" סיימתי שנתיים לימודים והנה אני גם מעצבת פנים. איזה כייף, הגשמתי חלום! עכשיו, צריך רק להתחיל לעבוד...
וזה כבר סיפור אחר, הרבה יותר מסובך. מוצאת את עצמי בפעם השנייה מתמודדת עם שיווק, מתחילה מהתחלה. שיווק שאני כ"כ שונאת! שיכירו אותי, שידעו עלי, שינסו אותי, שייקחו... והפעם זה הרבה יותר קשה לי, אני כבר לא אותה צעירה חסרת ניסיון, אני כבר יודעת מה יש לי לתת. המקצוע החדש יושב על הרבה שנים של עבודה במקצוע שנושק לו והתסכול פוגש אותי ברגעי החולשה שבדיוק בגללם יצאתי ללמוד מלכתחילה – תסמונת הקן המתרוקן, השנים שחולפות, הריק והשעמום מול המחשב לבד בבית.
המציאות מכתיבה שצריך לעשות שיווק ואחד הצעדים שאני בוחרת, הוא לפנות למנהלת הקהילה ולמזכירת הקיבוץ, מיידעת אותם שסיימתי לימודי עיצוב פנים ומבקשת את האפשרות להשתתף בפרויקטים של שיפוץ שיהיו בקיבוץ. זה לקח זמן, בעלי התפקידים התחלפו, הייתי צריכה לחזור, לשתף ולידע – שהוכשרתי, שאני יכולה ומעוניינת. שאני שמעצבת פה כבר שנים בהתנדבות: מודעות, תערוכות, תפאורות, לוחות ואפילו חידשתי ועיצבתי את "מועדון חצות" כבר לפני שנים - עיצוב פנים לכל דבר - סיימתי לימודי עיצוב פנים ואשמח להזדמנות להוכיח את כישורי החדשים.
ופתאום זה הגיע, פנו אלי, איזה כייף! בקשה להצעת מחיר ועוד לפרויקט ממש מעניין עבור ענף "השכרת דירות": חיבור של שתי יחידות רווקים לדירת משפחה ויישום על שתי דירות בשינויים קלים. הגשתי הצעת מחיר ברעד והתלבטות, אני לא היחידה שמתמודדת על העבודה בקיבוץ, אבל אני ממש רוצה את העבודה הזו! וקיבלתי את העבודה! קיבלתי הזדמנות בקיבוץ! הזדמנות כמעצבת פנים. הזדמנות במה שחשוב לי היום, חשוב לי שכך יראו אותי.
על הפרויקט - חיבור שתי דירות רווקים לדירת משפחה של כ - 70 מ"ר. תקציב מינימום ומפרט בסיסי מכיוון שהדירות מיועדות להשכרה ואני כמובן, רוצה להפגין כישורי עיצוב ולהוציא בונבוניירה. בעבודה משותפת עם רכז הבניין המקסים שלנו יואב הלפרין והקבלן המבצע המצוין שנבחר שמעון אוחיון הצלחנו למתוח את התקציב לגבולות המקסימום ולהוציא ממנו את המיטב. בחירה של צבעים עדינים וניטרליים אבל יחד עם זאת עכשוויים, התעקשות שלי על ריצוף מחדש ותכנון נכון של החלל ונראה לי שיצא לא רע בכלל (:
אין כמו עבודה ועניין בכדי להזרים אנרגיות חיוביות ואין כמו אנרגיות חיוביות בכדי להביא עוד עבודה. אני מרגישה שעליתי על המסלול ואני מוקירה כל פרט קטן שמוביל אותי בדרך הזו ותורם לה. על הזדמנות נוספת מאוד חשובה ומשמעותית עבורי, גם מקצועית וגם מעבר לזה, אספר בהמשך. באהבה,ליאורה
Comentarios